כיצד להכין פיצה ב-90 שניות בלבד (בלי שהיא תישרף)
אם אתם רוצים לקצר את זמן הבישול מחמש דקות ל-90 שניות בלבד, אי אפשר פשוט “להגביר את החום” בתנור רגיל. עליכם להפסיק להסתמך על אוויר חם ולהתחיל להשתמש באנרגיה קרינתית ישירה.
זה בדיוק המקום בו נכנסים לתמונה מכשירי חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום. במקום לחכות שהאוויר בתנור יתחמם ויחדור לפיצה, מכשירים אלו פוגעים ישירות בבצק ובתוספות.
זה קורה באופן כמעט מיידי.
למה זה עובד?
רוב מכשירי החימום פשוט מחממים את האוויר, וזה לוקח הרבה זמן. אך מכשירי חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום שולחים אנרגיה ישירות למזון. אין שום עיכוב בחימום – ברגע שמפעילים אותם, טמפרטורת הפנים של הפיצה עולה מיד. הקרום של הפיצה מתקשה מהר יותר, והגבינה נמסת ברגע.
כדי שזה יקרה, אנו משתמשים בטכנולוגיית קוורץ-הלוגן. הקוורץ שומר על טמפרטורות גבוהות מאוד, וגז ההלוגן מונע מהחוטים של המכשיר להישרף.
אנו גם משנים את הציפויים שעל הצינורות. למה? כדי שהחום יחדור לבצק, ולא רק ישרוף את התוספות.
החיסרון
הבעיה היא שמכשירים אלו צורכים הרבה אנרגיה. כשרוצים לבשל ב-90 שניות, צריך להזרים כמות אדירה של אנרגיה לכל סנטימטר במכשיר. אי אפשר פשוט לחבר אותו לשקע רגיל ולקוות לטוב. יש צורך במערכות חשמליות חזקות מספיק כדי לעמוד בעומס הזה, אחרת יהיה לכם יום רע.
הקונפליקט
המהירות נהדרת, אך היא מצמצמת את שטח הטעות שלנו. כשמבשלים כל כך מהר, ההבדל בין פיצה “מושלמת” לפיצה שנשרפה הוא רק כמה שניות. אין יותר את האפשרות של “חימום איטי” כמו בתנורים רגילים.
לכן, יש צורך בחיישנים שיגיבו באופן מיידי, ובמערכות שליטה שלא יגרמו לעיכובים. אם המסילה שעליה נעה הפיצה תיעצר או תאט, הפיצה תישרף.
בעצם, אנו מוותרים על מעט בטיחות תמורת מהירות בלתי מתקבלת על הדעת. עבור רוב המסעדות שעובדות בהיקף גדול, זו החלפה שהן מוכנות לעשות.