למה אנו חייבים לחשוף את הנורות שלנו לתנאי לחות קיצוניים?
חדרי אמבטיה הם באמת סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים – יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שעלולות לפגוע במכשיר, והטמפרטורות יכולות לעלות במהירות מרמות קרות מאוד לרמות גבוהות מאוד.
אנו יוצרים את הנורות שלנו לפי הסטנדרט IP44. אך בואו נהיה כנים: הדירוג הזה לא מונע מהמוצר להישבר בבית של הלקוח.
הבעיה עם הלחות היא שאדי המים יכולים לחדור לתוך המכשיר דרך הסדקים הקטנים ביותר. כשהם מגיעים לחלקים החשמליים או לזכוכית הקוורץ, המצב נהיה גרוע מאוד – יש חמצון, קצרים חשמליים, והנורה פשוט מפסיקה לעבוד.
לכן אנו לא יכולים פשוט “לקוות” שהנורות יעבדו. אנו שם את הנורות בחדרים עם לחות גבוהה וחום, במשך מאות שעות. אנו בעצם מנסים לגרום להן להישבר בכוונה. אם יש פגם נסתר, אנו רוצים שהוא יתגלה אצלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח.
כדי להשיג את הדירוג IP44, אנו משתמשים בחומרי סגירה מיוחדים כדי למנוע חדירת אבק וטיפות מים. אך החום הוא אויב ערמומי – אם חומר הסגירה מתעוות או מצטמק לאחר מספר שבועות של שימוש, האטימה נהרסת. אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקות כדי לוודא שהלחות לא יכולה ליצור מעין “גשר חשמלי” בין החלקים החשמליים של הנורה.
אך יש בעיה אחת – אי אפשר פשוט לאטום את המכשיר לחלוטין. אם עושים זאת, הנורה לא תוכל לנשום, והיא תתחמם יותר מדי. זו בעיה שצריך לפתור באמצעות איזון בין הגורמים השונים. לכן אנו דורשים שיווקרו מרווחים מסוימים בין החלקים השונים של הנורה, כדי שהיא תוכל להתקרר.
אנו לא מנחשים כמה זמן הנורות יעבדו. אנו מחממים אותן, מחברים אותן לחשמל, ומשתמשים בהן עד שהן נשרפות או כשהן מגיעות לסוף חייהן. זו הדרך היחידה להיות בטוחים שכשאתם יוצאים מהמקלחת, הנורה אכן תידלק.